ביהמ”ש העליון קבע – היטל השבחה – גם על חברי הרשות במושבים
חקלאים רבים מתלוננים על כך שרשויות המדינה פוגעות בזכויותיהם, ושוב ושוב מטילות עליהם גזירות שמכרסמות עוד ועוד ביכולתם להתפרנס בכבוד מהנחלות שברשותם. פסק דין דרמטי של בית המשפט העליון משנת 2014 מכעיס במיוחד את חברי המושבים, ומהווה לתפישתם דוגמה נוספת להיעדר מדיניות אחידה מצד הרשויות, ובשל כך קיפוח הולך ומתמשך.
המהפכה שחולל תיק רע”א 725/05
בעולם המשפט ישנם לא מעט מקרים פרטיים שיוצרים תקדים המשפיע על אוכלוסייה רחבה מאוד, וזה בדיוק המקרה של תיק רע”א 725/05, שבו תבעה הוועדה לתכנון ובנייה שומרון משפרה ועוזי בלוך לשלם היטל השבחה על אף שאינם חוכרים אלא ברי רשות.
התהליך המשפטי התפרס על פני מספר ערכאות שיפוטיות, ארך לא פחות מ-10 שנים, ובסופו (בספטמבר 2014) קבע בית המשפט העליון כי בני הזוג בלוך אכן מחויבים לשלם את ההיטל הנ”ל.
ההיבט התקדימי בפסק הדין הוא קביעת בית המשפט העליון כי מושבניקים המוגדרים על ידי רשות מקרקעי ישראל כ”ברי רשות” (וזאת מכוח חוזה המשבצת) שקולים מבחינה משפטית, לפחות בכל האמור לתשלום היטל השבחה, למושבניקים שהינם בעלי חוזי חכירה ישירים מול הרשות – כשהמצב עד מתן פסק דין זה היה שרק חוכרים ישירים נדרשו לשלם היטל השבחה ואילו ברי הרשות היו פטורים מכך.
באילו מקרים יש לשלם היטל השבחה?
את היטל ההשבחה משלמים בעלי מקרקעין או “חוכרים לדורות” (מונח משפטי המציין חכירה של מקרקעין לפרק זמן של לפחות 25 שנה), וזאת במקרים שבהם ערך המקרקעין עולה, בעיקר בעקבות אישור תוכנית בנייה (וכן בשל אישור שימוש חורג או הקלה).
היטל זה מוטל על בעלי המקרקעין מאז שנת 1981, מכוח תיקון לחוק התכנון והבנייה. את גובה ההיטל קובע שמאי מקרקעין מטעם הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, ולבעל המקרקעין או החוכר ישנה הזכות לספק חוות דעת של שמאי מקרקעין מטעמו על מנת לערער על השומה אותה נדרש לשלם. בפועל, ברוב המקרים, מתנהל מו”מ בין הוועדה לבין בעל המקרקעין, כשבמקרים מסוימים נדרשת חוות דעתו של שמאי מקרקעין שלישי על מנת להביא להסכמה לגבי גובה היטל ההשבחה.
המשמעות של פסק הדין של בית המשפט העליון
פסק הדין הדרמטי של בית המשפט העליון מרחיב למעשה את המושג “חוכר”, כך שלא רק בעלי חוזי חכירה מול רשות מקרקעי ישראל מחויבים בתשלום היטל השבחה אלא גם ברי הרשות במושבים.
בהקשר זה חשוב לציין כי רוב חברי המושבים הינם “ברי רשות” ולא “חוכרים לדורות”. בעקבות פסק הדין, מעתה והלאה יידרשו ברי הרשות בעת מכירת נחלה חקלאית לשלם היטל השבחה במידה ותאושר תוכנית שתעלה את ערך המקרקעין הרלוונטי – ומן הסתם כדאיות העסקה תיפגע.
הביקורת על פסק הדין
פסק הדין של בית המשפט העליון זכה כאמור לביקורת נוקבת מצד חברי המושבים ונציגיהם. מעבר לפגיעה בכדאיות מכירת הנחלות החקלאיות, הסיבה העיקרית לכעס הייתה היעדר האחידות: מצד אחד, ברי רשות מוגבלים מבחינת ההתנהלות היומיומית (בשל נהלים של רשות מקרקעי ישראל) וישנה הבחנה ביניהם לבין חוכרים ישירים, ואילו מצד שני, כשעל הפרק היטל ההשבחה, ברי הרשות הופכים לחוכרים לכל דבר.
עוד קטגוריות: